הסבר מפורט
חוק חופשה שנתית מעניק לכל עובד בישראל ימי חופשה בתשלום. מספר ימי החופשה עולה עם הוותק: בחמש השנים הראשונות העובד זכאי ל-14 ימי חופשה קלנדריים (כ-10 ימי עבודה בשבוע חמישה ימים), בשנה השישית 16 ימים, בשנה השביעית 18 ימים, בשנה השמינית 21 ימים, ומהשנה התשיעית ואילך 28 ימים. החופשה כוללת את ימי המנוחה השבועית אם הם נופלים בתוך תקופת החופשה. המעסיק רשאי לקבוע את מועד החופשה, אך עליו להתחשב בצרכי העובד. העובד רשאי לצבור ימי חופשה ולנצלם בשנים הבאות, בכפוף לכללים שנקבעו בחוק. בסיום יחסי עבודה, העובד זכאי לפדיון ימי חופשה שלא נוצלו. ימי חג אינם נספרים כימי חופשה. במשרה חלקית, ימי החופשה מחושבים באופן יחסי להיקף המשרה.
נקודות מפתח
בסיס חוקי
חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951
זכות זו מעוגנת בחקיקה הישראלית. לייעוץ משפטי מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בדיני עבודה.
שאלות נפוצות
מי קובע מתי לצאת לחופשה?
המעסיק רשאי לקבוע את מועד החופשה, אך עליו להתחשב ברצון העובד ולתת לו הודעה מוקדמת של 14 ימים לפחות לחופשה של 7 ימים ומעלה.
האם ניתן לצבור ימי חופשה?
כן, ניתן לצבור ימי חופשה, אך בהתאם לחוק יש מגבלה על הצבירה. מומלץ לנצל את ימי החופשה באופן שוטף.
כמה ימי חג מגיעים לעובד?
בנוסף לימי החופשה השנתית, עובד זכאי ל-9 ימי חג בתשלום בשנה (לפי צו ההרחבה הכללי).