הסבר מפורט
חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, קובע כי כל עובד זכאי למנוחה שבועית של לפחות 36 שעות רצופות. לעובדים יהודים, יום המנוחה הוא שבת (מכניסת השבת ועד מוצאי שבת). לעובדים שאינם יהודים, יום המנוחה הוא יום שישי, שבת או ראשון — לפי בחירתם. עבודה ביום המנוחה אסורה ככלל, ומותרת רק בהיתר מיוחד ממשרד העבודה או במקרים חריגים. עובד שנדרש לעבוד ביום מנוחתו זכאי לגמול של 50% מעל שכרו הרגיל וליום מנוחה חלופי. המעסיק אינו רשאי לחייב עובד לעבוד בשבת ללא היתר, וסירוב לעבוד בשבת אינו עילה לפיטורים. בפסיקת בית הדין לעבודה נקבע שזכות המנוחה השבועית היא זכות יסודית שאינה ניתנת לויתור.
נקודות מפתח
בסיס חוקי
חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951
זכות זו מעוגנת בחקיקה הישראלית. לייעוץ משפטי מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בדיני עבודה.
שאלות נפוצות
האם מותר למעסיק לחייב עובד לעבוד בשבת?
ככלל לא, אלא אם יש היתר ממשרד העבודה. גם במקרה של היתר, העובד זכאי לתוספת שכר וליום מנוחה חלופי.
מה השכר עבור עבודה ביום מנוחה?
עובד שעובד ביום מנוחתו זכאי לתוספת של 50% על שכרו הרגיל (שכר של 150%), בנוסף ליום מנוחה חלופי.
האם עובד שאינו יהודי חייב לנוח בשבת?
לא, עובד שאינו יהודי יכול לבחור את יום המנוחה שלו — שישי, שבת או ראשון — בהתאם לדתו או לבחירתו.