הסבר מפורט
חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, מסדיר את זכותם של עובדים לנהל משא ומתן קיבוצי עם המעסיק באמצעות ארגון עובדים (איגוד מקצועי). הסכם קיבוצי הוא הסכם בין מעסיק או ארגון מעסיקים לבין ארגון עובדים, המסדיר תנאי עבודה, שכר, זכויות סוציאליות ונושאים נוספים. ישנם שני סוגים: הסכם קיבוצי כללי (חל על ענף שלם) והסכם קיבוצי מיוחד (חל על מעסיק ספציפי). ההסכם הקיבוצי יכול רק לשפר את תנאי העובדים מעבר למה שקבוע בחוק, ולא לגרוע מהם. צו הרחבה הוא הוראה של שר העבודה להחיל הסכם קיבוצי כללי על כל העובדים בענף, גם אלו שאינם מיוצגים על ידי ארגון עובדים. הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה מעניקים לעובדים רבים זכויות מעבר למינימום החוקי.
נקודות מפתח
בסיס חוקי
חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957
זכות זו מעוגנת בחקיקה הישראלית. לייעוץ משפטי מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בדיני עבודה.
שאלות נפוצות
מתי ארגון עובדים נחשב 'יציג'?
ארגון עובדים נחשב יציג אם הוא מאגד לפחות שליש מהעובדים במקום העבודה. ארגון יציג זכאי לנהל משא ומתן קיבוצי.
האם הסכם קיבוצי חל על כל העובדים?
הסכם קיבוצי חל על כל העובדים במקום העבודה (במקרה של הסכם מיוחד) או בענף (במקרה של הסכם כללי/צו הרחבה), גם אם אינם חברים בארגון.
מה קורה אם יש סתירה בין החוק להסכם קיבוצי?
הוראה בהסכם קיבוצי שמרעה את תנאי העובד מתחת לרף החוקי — בטלה. ההסכם יכול רק לשפר תנאים מעבר למה שקבוע בחוק.